פסק-דין בתיק ב"ל 44022-12-10

1.         יוסף חרוש (להלן - התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע) לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 21.7.2010.

2.         משדחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק "על פי סעיף 92(א) לחוק הביטוח הלאומי, מבוטח שנפגע בעבודה יהיה זכאי לתשלום דמי פגיעה, אם כתוצאה מהפגיעה אינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת.

הואיל ולא נגרם לך אי כושר לעבודה לתקופה 11.10.10 ועד 12.11.10 כתוצאה מהפגיעה הנ"ל, לא נוצרה עילה לתשלום דמי פגיעה, ועלי לדחות את תביעתך לתשלום דמי פגיעה לתקופה הנ"ל",הגיש הוא תביעה לבית הדין.

3.         בכתב תביעתו טען התובע כי ביום 21.7.10 נפגע בתאונת עבודה ונעדר מעבודתו במשך שבועיים, קיבל טיפול תרופתי וחזר לעבודה, אולם לאחר תקופה מסויימת חלה הרעה במצבו והוא נאלץ להעדר מעבודתו במשך 33 ימים, במהלכם קיבל טיפול תרופתי וטופל באמצעות פיזיוטרפיה, עם שיפור חלקי בלבד. הנתבע הכיר בימים הראשונים לתאונת העבודה אולם לא ב - 33 הימים שנעדר לאחר מכן.

בכתב הגנתו הבהיר הנתבע כי התאונה שאירעה לתובע ביום 21.7.10 הוכרה על ידו כתאונת עבודה, ואושר לתובע אי כושר בגינה לתקופה מיום 22.7.10 ועד 31.7.10 בלבד. באשר לתביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה עבור התקופה בין 11.10.10 לבין 12.11.10, תביעתו זו נדחתה מן הטעם שאין קשר סיבתי בין התאונה מיום 21.7.10 ובין מצבו הבריאותי של התובע. כן טען הנתבע כי בהתאם לסעיף 92(ב) לחוק ניתן לשלם דמי פגיעה בעד תקופת אי כושר שלא תעלה על שלושה עשר שבועות ממחרת יום הפגיעה ומכאן שתקופת דמי הפגיעה הסתיימה בעניינו של התובע ביום 20.10.10.

4.         העובדות המוסכמות הינן -

א.         התובע יליד 1961, עובד במפעלי ים המלח;

ב.         ביום 21.7.10 התובע התכופף כדי ללבוש את מכנסיו ותוך כדי תנועה סיבובית נתפס לו הגב - אירוע זה הוכר על ידי הנתבע כתאונת עבודה;

ג.          התובע שהה באי כושר מיום 21.7.10 ועד 31.7.10 תקופה שאושרה לו על ידי הנתבע;

ד.         מאז הפגיעה התובע חזר עם כאבים לעבודתו.

ה.         ביום 10.10.10 התובע חש כי כאבי הגב חזרו באופן המונע ממנו לעבוד.

ו.          התובע יצא לאי כושר בתקופה מיום 11.10.10 ועד 12.11.10 כעולה מהתעודות הרפואיות;

ז.          תקופת אי הכושר מיום 11.10.10 עד 12.11.10 לא הוכרה על ידי הנתבע;

ח.         מצבו של התובע כעולה מהמסמכים הרפואיים;

ט.         מוסכם על הצדדים שאם תוכר תקופת אי הכושר השנייה לא ניתן לשלם דמי פגיעה מעבר ליום 21.10.10 לאור הוראות סעיף 92ב לחוק.

5.         ד"ר אורי בלנקשטיין מונה לשמש כמומחה יועץ רפואי בתיק זה (להלן - המומחה) ונתבקש להשיב לשאלה האם יש להכיר בתקופת אי הכושר מיום 11.10.10 עד 12.11.10 כולה או מקצתה כקשורה בקשר סיבתי לתאונה מיום 21.7.10.

6.         בחוות דעתו מיום 15.7.11, בהשיבו על השאלות שהופנו אליו על ידי בית הדין, קבע המומחה - 

"לדעתי אין להכיר בכל תקופת אי הכושר מיום 11.10.2010 עד 12.11.2010 הקשורה בקשר סיבתי לאירוע מתאריך 21.7.2010 מהסיבות הבאות:

א.            האירוע מיום 21/07/2010 אירוע קל, לא טראומתי.